הגמר של החזרות הסבר: נתן פילדר מתמודד עם ההשלכות

התראת ספוילר: אל תקראו אם לא צפיתם בסיום הסדרה של “החזרה”, שכותרתו “העמיד פנים לאבא”.

“התחלתי להרגיש שאני פותר חידה מהעיצוב שלי”, אומר נתן פילדר בסיום העונה הראשונה של “החזרה”. הוא מוריד את בנו המזויף בבית ספר יהודי. ממש מאחוריו נוסעת אמו האמיתית של הילד, שמיד אוספת אותו כדי לקחת אותו לבית הספר האמיתי שלו.

נתן רוצה להרגיש כאילו הוא מוריד את הילד שלו בבית ספר יהודי כדי שירגיש כמו “יהודי טוב”, מצב רוח של חוסר ביטחון מבעיה עם הורתו לשעבר, אנג’לה, שעבורה נבנתה כל הסימולציה במקור. אבל נתן הוא כעת הנושא של החזרה שלו, ומעלה את אדם – בגילומו של עשרות שחקנים ילדים בגילאים שונים – לגמרי לבד. בתחילת הסדרה, הוא היה ווילי וונקה. עכשיו, הוא צ’רלי באקט.

החופשה לבית הספר היא סוג ההשתקה שראינו לאורך כל הסדרה של HBO, כלומר, נתן מכסה את ביתו המזויף בשלג מזויף כדי לדמות חורף, או שכירת דואר מזויף לאסוף את הדואר המזויף של אנג’לה. נתן נלחם שוב ושוב בבעיות מפותלות, קלות לכאורה, עם פתרונות לא נוחים ומופרכים למען הקומדיה. אבל בפרק הזה הוא מגלה את ההשלכות קורעות הלב של טשטוש הגבול בין מציאות לפנטזיה כשאחד השחקנים הילדים, רמי בן ה-6, לא מצליח לנתק את נתן מאבא.

ביום האחרון שלו על הסט, רמי מסרב להחליף את “ארון אדם” שלו, בוכה על כך שהוא לא רוצה לעזוב את החזרה. לאחר שניסה לנחם את הילד הצעיר, נתן מנהל שיחה עם אמו, שאומרת לו, “הוא רואה ילדים אחרים עם אבות… והוא בהחלט תוהה, ‘איפה שלי?”

מאוחר יותר, נתן מבקר את רמי בביתו האמיתי כדי לבלות, ולנסות להסביר בעדינות שהם רק חברים, והוא רק “אבא מעמיד פנים”.

“אני לא רוצה שתהיה נתן,” אומר רמי, ומתברר לנתן שאולי הילד הצעיר לא מבין את הדקויות של המשחק.

כשנייתן חוזר לביתו המזויף עם בנו המזויף (כיום מגלם ליאם בן 9), הוא מתקשה להתחייב רגשית לסימולציה. לראשונה בכל הסדרה, הוא שובר אופי.

“אתה יודע שאני לא אבא האמיתי שלך, נכון? אנחנו רק משחקים, אתה יודע את זה, נכון?” נתן שואל את ליאם. “יש לך אבא?”

“כן,” אומר ליאם, ונתן מגיב: “האם אתה מרגיש שאני אמין כאבא?”

ואז ליאם, במה שהוא איכשהו השורה הכי קורעת לב בסדרה, אומר: “כלומר, אתה שותף נהדר לסצנה”.

ברגע הקצר הזה של חריפות, נראה שנייתן עשוי סוף סוף לעלות לשידור, להבין את הנזק שהניסוי שלו גרם לנבדקים שלו – ואולי גם לעצמו. אבל במקום זאת, הוא צולל עמוק יותר לתוך האשליה, והופך את ליאם לרמי לאדם כדי לעשות חזרות משלו.

“אולי השימוש הטוב ביותר במשאבים שלי בשלב זה יהיה להבין מה יכולתי לעשות אחרת”, אומר נתן בקריינות כשהוא מנתח צילומים של הסצנות שלו עם רמי כמו שקוורטרבק עשוי ללמוד קולנוע. הוא חוזר על השיחה הקשה שלו עם רמי, אבל עם שחקנים. הפעם הוא עושה חזרות.

לאחר מכן, נתן עובר לשיטת פילדר מלאה, והופך את עצמו לאמא של רמי במאמץ להבין היטב את הצד השני של “החזרה”. במקום להשתתף ישירות בסימולציה, נתן נמצא בחדר הבקרה, כאשר נתן מזויף מפרק 4 (אלכסנדר ליס) ממלא את מקומו בתוך הבית. זו בובה רוסית בלתי נגמרת של תיאטרון, שכן נתן שוב מדמה את השיחה שלו עם רמי – הפעם, בתור אמו.

בסצנת סיום מטרידה, נתן (מגלם את אמא של רמי) מסביר לליאם (מגלם את רמי) שלייס (מגלם את נתן) הוא לא אביו, אלא “אבא מעמיד פנים”. זה העתק מדויק של סצנה קודמת.

“אולי לא היינו צריכים לעשות את המופע הזה. זה דבר מוזר לילד קטן להיות חלק ממנו. אבל אתה יודע מה? אמא לא מושלמת. היא גם עושה טעויות”, אומר נתן לליאם, שמחזיר דמעות מזויפות.

“זה בסדר אם אתה מתבלבל. זה בסדר אם אתה עצוב. כי לא משנה מה אתה חווה, יש לנו אחד את השני”, ממשיך נתן. “ואני תמיד אהיה כאן בשבילך, כי אני אבא שלך.”

“רגע, חשבתי שאת אמא שלי,” ליאם אומר בלחש, שובר דמות כדי להזכיר לנתן את תפקידו.

“לא”, עונה נתן, כמעט ברשע. “אני אבא שלך.”

ואחרי רגע, ליאם, משחק את רמי, מחייך והולך לחבק את נתן, אבוד בפאזל של עיצובו.

Leave a Comment